Chapter 8
Esther Appeals for the Jews
1
That same day King Xerxes awarded Queen Esther the estate of Haman, the enemy of the Jews. And Mordecai entered the king’s presence because Esther… had revealed his relation to her.
𐤄𐤄𐤅𐤀 𐤁𐤉𐤅𐤌 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤀𐤇𐤔𐤅𐤓𐤅𐤔 𐤍𐤕𐤍 𐤄𐤌𐤋𐤊𐤄 𐤀𐤕 𐤋𐤀𐤎𐤕𐤓 𐤁𐤉𐤕 𐤄𐤌𐤍 𐤑𐤓𐤓 𐤄𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤉𐤌 𐤅𐤌𐤓𐤃𐤊𐤉 𐤁𐤀 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤋𐤐𐤍𐤉 𐤊𐤉 𐤀𐤎𐤕𐤓 𐤌𐤄 𐤄𐤂𐤉𐤃𐤄 𐤄𐤅𐤀 𐤋𐤄
הַה֗וּא בַּיּ֣וֹם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ נָתַ֞ן הַמַּלְכָּ֔ה אֶת־ לְאֶסְתֵּ֣ר בֵּ֥ית הָמָ֖ן צֹרֵ֣ר הַיְּהוּדִיִּים וּמָרְדֳּכַ֗י בָּ֚א הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֣י כִּֽי־ אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הִגִּ֥ידָה הוּא־ לָֽהּ׃ ha·hū bay·yō·wm ham·me·leḵ ’ă·ḥaš·wê·rō·wōš nā·ṯan ham·mal·kāh ’eṯ- lə·’es·têr bêṯ hā·mān ṣō·rêr hay·yə·hū·ḏī·yīm ū·mā·rə·do·ḵay bā ham·me·leḵ lip̄·nê kî- ’es·têr mah hig·gî·ḏāh hū- lāh — WLC · 1
2
The king removed the signet ring he had recovered from Haman and presented it to Mordecai. And Esther appointed Mordecai over the estate of Haman.
𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤀𐤕 𐤅𐤉𐤎𐤓 𐤈𐤁𐤏𐤕𐤅 𐤀𐤔𐤓 𐤄𐤏𐤁𐤉𐤓 𐤌𐤄𐤌𐤍 𐤅𐤉𐤕𐤍𐤄 𐤋𐤌𐤓𐤃𐤊𐤉 𐤀𐤎𐤕𐤓 𐤀𐤕 𐤅𐤕𐤔𐤌 𐤌𐤓𐤃𐤊𐤉 𐤏𐤋 𐤁𐤉𐤕 𐤄𐤌𐤍𐤐
הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־ וַיָּ֨סַר טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמָרְדֳּכָ֑י אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־ וַתָּ֧שֶׂם מָרְדֳּכַ֖י עַל־ בֵּ֥ית הָמָֽן׃פ ham·me·leḵ ’eṯ- way·yā·sar ṭab·ba‘·tōw ’ă·šer he·‘ĕ·ḇîr mê·hā·mān way·yit·tə·nāh lə·mā·rə·do·ḵāy ’es·têr ’eṯ- wat·tā·śem mā·rə·do·ḵay ‘al- bêṯ hā·mān — WLC · 2
3
And once again, Esther addressed the king. She fell… at his feet weeping and begged him to revoke the evil scheme of Haman the Agagite, which he had devised against the Jews.
𐤅𐤕𐤅𐤎𐤐 𐤀𐤎𐤕𐤓 𐤅𐤕𐤃𐤁𐤓 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤅𐤕𐤐𐤋 𐤋𐤐𐤍𐤉 𐤋𐤐𐤍𐤉 𐤓𐤂𐤋𐤉𐤅 𐤅𐤕𐤁𐤊 𐤅𐤕𐤕𐤇𐤍𐤍 𐤋𐤅 𐤋𐤄𐤏𐤁𐤉𐤓 𐤀𐤕 𐤓𐤏𐤕 𐤅𐤀𐤕 𐤌𐤇𐤔𐤁𐤕𐤅 𐤄𐤌𐤍 𐤄𐤀𐤂𐤂𐤉 𐤀𐤔𐤓 𐤇𐤔𐤁 𐤏𐤋 𐤄𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤌
וַתּ֣וֹסֶף אֶסְתֵּ֗ר וַתְּדַבֵּר֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֖ל לִפְנֵ֣י לִפְנֵ֣י רַגְלָ֑יו וַתֵּ֣בְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־ ל֗וֹ לְהַֽעֲבִיר֙ אֶת־ רָעַת֙ וְאֵת֙ מַֽחֲשַׁבְתּ֔וֹ הָמָ֣ן הָֽאֲגָגִ֔י אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב עַל־ הַיְּהוּדִֽים׃ wat·tō·w·sep̄ ’es·têr wat·tə·ḏab·bêr ham·me·leḵ wat·tip·pōl lip̄·nê lip̄·nê raḡ·lāw wat·tê·ḇək wat·tiṯ·ḥan·nen- lōw lə·ha·‘ă·ḇîr ’eṯ- rā·‘aṯ wə·’êṯ ma·ḥă·šaḇ·tōw hā·mān hā·’ă·ḡā·ḡî ’ă·šer ḥā·šaḇ ‘al- hay·yə·hū·ḏîm — WLC · 3
4
The king extended the gold scepter toward Esther, and [she] arose and stood before the king.
𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤅𐤉𐤅𐤔𐤈 𐤄𐤆𐤄𐤁 𐤔𐤓𐤁𐤈 𐤋𐤀𐤎𐤕𐤓 𐤀𐤕 𐤀𐤎𐤕𐤓 𐤅𐤕𐤒𐤌 𐤅𐤕𐤏𐤌𐤃 𐤋𐤐𐤍𐤉 𐤄𐤌𐤋𐤊
הַמֶּ֙לֶךְ֙ וַיּ֤וֹשֶׁט הַזָּהָ֑ב שַׁרְבִ֣ט לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת אֶסְתֵּ֔ר וַתָּ֣קָם וַֽתַּעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ ham·me·leḵ way·yō·wō·šeṭ haz·zā·hāḇ šar·ḇiṭ lə·’es·têr ’êṯ ’es·têr wat·tā·qām wat·ta·‘ă·mōḏ lip̄·nê ham·me·leḵ — WLC · 4
5
“If it pleases… the king,” she said, “and if I have found favor in his sight, and the matter [seems] proper to the king, and I am pleasing in his sight, may an order be written to revoke the letters that the scheming Haman son of Hammedatha, the Agagite, wrote to destroy the Jews - in all the king’s provinces.
𐤀𐤌 𐤏𐤋 𐤈𐤅𐤁 𐤅𐤀𐤌 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤅𐤕𐤀𐤌𐤓 𐤌𐤑𐤀𐤕𐤉 𐤇𐤍 𐤋𐤐𐤍𐤉𐤅 𐤄𐤃𐤁𐤓 𐤅𐤊𐤔𐤓 𐤋𐤐𐤍𐤉 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤀𐤍𐤉 𐤅𐤈𐤅𐤁𐤄 𐤁𐤏𐤉𐤍𐤉𐤅 𐤉𐤊𐤕𐤁 𐤋𐤄𐤔𐤉𐤁 𐤀𐤕 𐤄𐤎𐤐𐤓𐤉𐤌 𐤌𐤇𐤔𐤁𐤕 𐤄𐤌𐤍 𐤁𐤍 𐤄𐤌𐤃𐤕𐤀 𐤄𐤀𐤂𐤂𐤉 𐤊𐤕𐤁 𐤋𐤀𐤁𐤃 𐤀𐤕 𐤄𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤌 𐤀𐤔𐤓 𐤀𐤔𐤓 𐤁𐤊𐤋 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤌𐤃𐤉𐤍𐤅𐤕
אִם־ עַל־ ט֜וֹב וְאִם־ הַמֶּ֨לֶךְ וַ֠תֹּאמֶר מָצָ֧אתִי חֵ֣ן לְפָנָ֗יו הַדָּבָר֙ וְכָשֵׁ֤ר לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֲנִ֖י וְטוֹבָ֥ה בְּעֵינָ֑יו יִכָּתֵ֞ב לְהָשִׁ֣יב אֶת־ הַסְּפָרִ֗ים מַחֲשֶׁ֜בֶת הָמָ֤ן בֶּֽן־ הַמְּדָ֙תָא֙ הָאֲגָגִ֔י כָּתַ֗ב לְאַבֵּד֙ אֶת־ הַיְּהוּדִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֲשֶׁ֣ר בְּכָל־ הַמֶּֽלֶךְ׃ מְדִינ֥וֹת ’im- ‘al- ṭō·wḇ wə·’im- ham·me·leḵ wat·tō·mer mā·ṣā·ṯî ḥên lə·p̄ā·nāw had·dā·ḇār wə·ḵā·šêr lip̄·nê ham·me·leḵ ’ă·nî wə·ṭō·w·ḇāh bə·‘ê·nāw yik·kā·ṯêḇ lə·hā·šîḇ ’eṯ- has·sə·p̄ā·rîm ma·ḥă·še·ḇeṯ hā·mān ben- ham·mə·ḏā·ṯā hā·’ă·ḡā·ḡî kā·ṯaḇ lə·’ab·bêḏ ’eṯ- hay·yə·hū·ḏîm ’ă·šer ’ă·šer bə·ḵāl ham·me·leḵ mə·ḏî·nō·wṯ — WLC · 5
6
For how could I bear to see the disaster that would befall my people? How could I bear to see the destruction of my kindred?”
𐤊𐤉 𐤀𐤉𐤊𐤊𐤄 𐤀𐤅𐤊𐤋 𐤅𐤓𐤀𐤉𐤕𐤉 𐤁𐤓𐤏𐤄 𐤀𐤔𐤓 𐤉𐤌𐤑𐤀 𐤀𐤕 𐤏𐤌𐤉 𐤅𐤀𐤉𐤊𐤊𐤄 𐤀𐤅𐤊𐤋 𐤅𐤓𐤀𐤉𐤕𐤉 𐤁𐤀𐤁𐤃𐤍 𐤌𐤅𐤋𐤃𐤕𐤉𐤎
כִּ֠י אֵיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בָּרָעָ֖ה אֲשֶׁר־ יִמְצָ֣א אֶת־ עַמִּ֑י וְאֵֽיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בְּאָבְדַ֖ן מוֹלַדְתִּֽי׃ס kî ’ê·ḵā·ḵāh ’ū·ḵal wə·rā·’î·ṯî bā·rā·‘āh ’ă·šer- yim·ṣā ’eṯ- ‘am·mî wə·’ê·ḵā·ḵāh ’ū·ḵal wə·rā·’î·ṯî bə·’ā·ḇə·ḏan mō·w·laḏ·tî — WLC · 6
The Decree of Xerxes
7
So King Xerxes said to Esther the Queen and Mordecai the Jew, “Behold, I have given Haman’s estate to Esther, and he was hanged on the gallows because he attacked… the Jews.
𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤀𐤇𐤔𐤅𐤓𐤔 𐤅𐤉𐤀𐤌𐤓 𐤋𐤀𐤎𐤕𐤓 𐤄𐤌𐤋𐤊𐤄 𐤅𐤋𐤌𐤓𐤃𐤊𐤉 𐤄𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉 𐤄𐤍𐤄 𐤍𐤕𐤕𐤉 𐤄𐤌𐤍 𐤁𐤉𐤕 𐤋𐤀𐤎𐤕𐤓 𐤅𐤀𐤕𐤅 𐤕𐤋𐤅 𐤏𐤋 𐤄𐤏𐤑 𐤏𐤋 𐤀𐤔𐤓 𐤔𐤋𐤇 𐤉𐤃𐤅 𐤁𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤉𐤌
הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ וַיֹּ֨אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וּֽלְמָרְדֳּכַ֖י הַיְּהוּדִ֑י הִנֵּ֨ה נָתַ֣תִּי הָמָ֜ן בֵית־ לְאֶסְתֵּ֗ר וְאֹתוֹ֙ תָּל֣וּ עַל־ הָעֵ֔ץ עַ֛ל אֲשֶׁר־ שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ בַּיְּהוּדִיִּים׃ ham·me·leḵ ’ă·ḥaš·wê·rōš way·yō·mer lə·’es·têr ham·mal·kāh ū·lə·mā·rə·do·ḵay hay·yə·hū·ḏî hin·nêh nā·ṯat·tî hā·mān ḇêṯ- lə·’es·têr wə·’ō·ṯōw tā·lū ‘al- hā·‘êṣ ‘al ’ă·šer- šā·laḥ yā·ḏōw bay·yə·hū·ḏī·yīm — WLC · 7
8
Now you may write in the king’s name as you please regarding the Jews, and seal it with the royal… signet ring. For a decree that is written in the name of the king and sealed with the royal signet ring cannot be revoked.”
𐤅𐤀𐤕𐤌 𐤊𐤕𐤁𐤅 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤁𐤔𐤌 𐤊𐤈𐤅𐤁 𐤁𐤏𐤉𐤍𐤉𐤊𐤌 𐤏𐤋 𐤄𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤌 𐤅𐤇𐤕𐤌𐤅 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤊𐤉 𐤁𐤈𐤁𐤏𐤕 𐤊𐤕𐤁 𐤀𐤔𐤓 𐤍𐤊𐤕𐤁 𐤁𐤔𐤌 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤅𐤍𐤇𐤕𐤅𐤌 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤁𐤈𐤁𐤏𐤕 𐤀𐤉𐤍 𐤋𐤄𐤔𐤉𐤁
וְ֠אַתֶּם כִּתְב֨וּ הַמֶּ֔לֶךְ בְּשֵׁ֣ם כַּטּ֤וֹב בְּעֵֽינֵיכֶם֙ עַל־ הַיְּהוּדִ֜ים וְחִתְמ֖וּ הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־ בְּטַבַּ֣עַת כְתָ֞ב אֲשֶׁר־ נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם־ הַמֶּ֗לֶךְ וְנַחְתּ֛וֹם הַמֶּ֖לֶךְ בְּטַבַּ֥עַת אֵ֥ין לְהָשִֽׁיב׃ wə·’at·tem kiṯ·ḇū ham·me·leḵ bə·šêm kaṭ·ṭō·wḇ bə·‘ê·nê·ḵem ‘al- hay·yə·hū·ḏîm wə·ḥiṯ·mū ham·me·leḵ kî- bə·ṭab·ba·‘aṯ ḵə·ṯāḇ ’ă·šer- niḵ·tāḇ bə·šêm- ham·me·leḵ wə·naḥ·tō·wm ham·me·leḵ bə·ṭab·ba·‘aṯ ’ên lə·hā·šîḇ — WLC · 8
9
At once the royal scribes were summoned, and on the twenty-third [day]… of the third… month (vvv the month of Sivan they recorded all of Mordecai’s orders to the Jews and to the satraps, governors, and princes of the 127… provinces from India to Cush [writing] to each province… in its own script,… vvv to every people in their own language, and to the Jews in their own script and language.
𐤁𐤏𐤕 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤎𐤐𐤓𐤉 𐤅𐤉𐤒𐤓𐤀𐤅 𐤁𐤔𐤋𐤅𐤔𐤄 𐤅𐤏𐤔𐤓𐤉𐤌 𐤁𐤅 𐤄𐤔𐤋𐤉𐤔𐤉 𐤄𐤅𐤀 𐤁𐤇𐤃𐤔 𐤄𐤄𐤉𐤀 𐤇𐤃𐤔 𐤎𐤉𐤅𐤍 𐤅𐤉𐤊𐤕𐤁 𐤊𐤊𐤋 𐤀𐤔𐤓 𐤌𐤓𐤃𐤊𐤉 𐤑𐤅𐤄 𐤀𐤋 𐤄𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤌 𐤅𐤀𐤋 𐤄𐤀𐤇𐤔𐤃𐤓𐤐𐤍𐤉𐤌 𐤅𐤄𐤐𐤇𐤅𐤕 𐤅𐤔𐤓𐤉 𐤔𐤁𐤏 𐤅𐤏𐤔𐤓𐤉𐤌 𐤅𐤌𐤀𐤄 𐤄𐤌𐤃𐤉𐤍𐤅𐤕 𐤀𐤔𐤓 𐤌𐤄𐤃𐤅 𐤅𐤏𐤃 𐤊𐤅𐤔 𐤌𐤃𐤉𐤍𐤄 𐤌𐤃𐤉𐤍𐤄 𐤅𐤌𐤃𐤉𐤍𐤄 𐤊𐤊𐤕𐤁𐤄 𐤅𐤏𐤌 𐤅𐤏𐤌 𐤊𐤋𐤔𐤍𐤅 𐤅𐤀𐤋 𐤄𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤌 𐤊𐤊𐤕𐤁𐤌 𐤅𐤊𐤋𐤔𐤅𐤍𐤌
בָּֽעֵת־ הַמֶּ֣לֶךְ סֹפְרֵֽי־ וַיִּקָּרְא֣וּ בִּשְׁלוֹשָׁ֣ה וְעֶשְׂרִים֮ בּוֹ֒ הַשְּׁלִישִׁ֜י הוּא־ בַּחֹ֨דֶשׁ הַ֠הִיא חֹ֣דֶשׁ סִיוָ֗ן וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל־ אֲשֶׁר־ מָרְדֳּכַ֣י צִוָּ֣ה אֶל־ הַיְּהוּדִ֡ים וְאֶ֣ל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִֽים־ וְהַפַּחוֹת֩ וְשָׂרֵ֨י שֶׁ֣בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ הַמְּדִינ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־ כּ֗וּשׁ מְדִינָ֔ה מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשֹׁנ֑וֹ וְאֶ֨ל־ הַיְּהוּדִ֔ים כִּכְתָבָ֖ם וְכִלְשׁוֹנָֽם׃ bā·‘êṯ- ham·me·leḵ sō·p̄ə·rê- way·yiq·qā·rə·’ū biš·lō·wō·šāh wə·‘eś·rîm bōw haš·šə·lî·šî hū- ba·ḥō·ḏeš ha·hî ḥō·ḏeš sî·wān way·yik·kā·ṯêḇ kə·ḵāl- ’ă·šer- mā·rə·do·ḵay ṣiw·wāh ’el- hay·yə·hū·ḏîm wə·’el hā·’ă·ḥaš·dar·pə·nîm- wə·hap·pa·ḥō·wṯ wə·śā·rê še·ḇa‘ wə·‘eś·rîm ū·mê·’āh ham·mə·ḏî·nō·wṯ ’ă·šer mê·hōd·dū wə·‘aḏ- kūš mə·ḏî·nāh mə·ḏî·nāh ū·mə·ḏî·nāh kiḵ·ṯā·ḇāh wə·‘am wā·‘ām kil·šō·nōw wə·’el- hay·yə·hū·ḏîm kiḵ·ṯā·ḇām wə·ḵil·šō·w·nām — WLC · 9
10
Mordecai wrote in the name of King Xerxes and sealed it with the royal signet ring. He sent the documents by mounted couriers riding on swift horses bred from the royal mares.
𐤅𐤉𐤊𐤕𐤁 𐤁𐤔𐤌 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤀𐤇𐤔𐤅𐤓𐤔 𐤅𐤉𐤇𐤕𐤌 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤁𐤈𐤁𐤏𐤕 𐤅𐤉𐤔𐤋𐤇 𐤎𐤐𐤓𐤉𐤌 𐤁𐤉𐤃 𐤁𐤎𐤅𐤎𐤉𐤌 𐤄𐤓𐤑𐤉𐤌 𐤓𐤊𐤁𐤉 𐤄𐤓𐤊𐤔 𐤁𐤍𐤉 𐤄𐤀𐤇𐤔𐤕𐤓𐤍𐤉𐤌 𐤄𐤓𐤌𐤊𐤉𐤌
וַיִּכְתֹּ֗ב בְּשֵׁם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹ֔שׁ וַיַּחְתֹּ֖ם הַמֶּ֑לֶךְ בְּטַבַּ֣עַת וַיִּשְׁלַ֣ח סְפָרִ֡ים בְּיַד֩ בַּסּוּסִ֜ים הָרָצִ֨ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ בְּנֵ֖י הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים הָֽרַמָּכִֽים׃ way·yiḵ·tōḇ bə·šêm ham·me·leḵ ’ă·ḥaš·wê·rōš way·yaḥ·tōm ham·me·leḵ bə·ṭab·ba·‘aṯ way·yiš·laḥ sə·p̄ā·rîm bə·yaḏ bas·sū·sîm hā·rā·ṣîm rō·ḵə·ḇê hā·re·ḵeš bə·nê hā·’ă·ḥaš·tə·rā·nîm hā·ram·mā·ḵîm — WLC · 10
11
By these letters the king permitted the Jews in each and every city… the right to assemble and defend… themselves, to destroy, kill, and annihilate all the forces of any people or province hostile to them, including women and children, and to plunder their possessions.
𐤀𐤔𐤓 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤍𐤕𐤍 𐤋𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤌 𐤀𐤔𐤓 𐤁𐤊𐤋 𐤏𐤉𐤓 𐤅𐤏𐤉𐤓 𐤋𐤄𐤒𐤄𐤋 𐤏𐤋 𐤅𐤋𐤏𐤌𐤃 𐤍𐤐𐤔𐤌 𐤋𐤄𐤔𐤌𐤉𐤃 𐤅𐤋𐤄𐤓𐤂 𐤅𐤋𐤀𐤁𐤃 𐤀𐤕 𐤊𐤋 𐤇𐤉𐤋 𐤏𐤌 𐤅𐤌𐤃𐤉𐤍𐤄 𐤄𐤑𐤓𐤉𐤌 𐤀𐤕𐤌 𐤅𐤍𐤔𐤉𐤌 𐤈𐤐 𐤅𐤔𐤋𐤋𐤌 𐤋𐤁𐤅𐤆
אֲשֶׁר֩ הַמֶּ֜לֶךְ נָתַ֨ן לַיְּהוּדִ֣ים׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכָל־ עִיר־ וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ עַל־ וְלַעֲמֹ֣ד נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַהֲרֹ֨ג וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־ כָּל־ חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם וְנָשִׁ֑ים טַ֣ף וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃ ’ă·šer ham·me·leḵ nā·ṯan lay·yə·hū·ḏîm ’ă·šer bə·ḵāl ‘îr- wā·‘îr lə·hiq·qā·hêl ‘al- wə·la·‘ă·mōḏ nap̄·šām lə·haš·mîḏ wə·la·hă·rōḡ ū·lə·’ab·bêḏ ’eṯ- kāl- ḥêl ‘am ū·mə·ḏî·nāh haṣ·ṣā·rîm ’ō·ṯām wə·nā·šîm ṭap̄ ū·šə·lā·lām lā·ḇō·wz — WLC · 11
12
The single day [appointed] throughout all the provinces of King Xerxes [was] the thirteenth… day of the twelfth… month, the month of Adar.
𐤀𐤇𐤃 𐤁𐤉𐤅𐤌 𐤁𐤊𐤋 𐤌𐤃𐤉𐤍𐤅𐤕 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤀𐤇𐤔𐤅𐤓𐤅𐤔 𐤁𐤔𐤋𐤅𐤔𐤄 𐤏𐤔𐤓 𐤔𐤍𐤉𐤌 𐤏𐤔𐤓 𐤄𐤅𐤀 𐤋𐤇𐤃𐤔 𐤇𐤃𐤔 𐤀𐤃𐤓
אֶחָ֔ד בְּי֣וֹם בְּכָל־ מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר שְׁנֵים־ עָשָׂ֖ר הוּא־ לְחֹ֥דֶשׁ חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃ ’e·ḥāḏ bə·yō·wm bə·ḵāl mə·ḏî·nō·wṯ ham·me·leḵ ’ă·ḥaš·wê·rō·wōš biš·lō·wō·šāh ‘ā·śār šə·nêm- ‘ā·śār hū- lə·ḥō·ḏeš ḥō·ḏeš ’ă·ḏār — WLC · 12
13
A copy of the text of the edict was to be issued in every province… and published to all the people, so that the Jews would be ready on that day to avenge themselves on their enemies.
𐤐𐤕𐤔𐤂𐤍 𐤄𐤊𐤕𐤁 𐤃𐤕 𐤋𐤄𐤍𐤕𐤍 𐤁𐤊𐤋 𐤌𐤃𐤉𐤍𐤄 𐤅𐤌𐤃𐤉𐤍𐤄 𐤂𐤋𐤅𐤉 𐤋𐤊𐤋 𐤄𐤏𐤌𐤉𐤌 𐤄𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤉𐤌 𐤅𐤋𐤄𐤉𐤅𐤕 𐤏𐤕𐤅𐤃𐤉𐤌 𐤄𐤆𐤄 𐤋𐤉𐤅𐤌 𐤋𐤄𐤍𐤒𐤌 𐤌𐤀𐤉𐤁𐤉𐤄𐤌
פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב דָּת֙ לְהִנָּ֤תֵֽן בְּכָל־ מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכָל־ הָעַמִּ֑ים הַיְּהוּדִיִּים וְלִהְי֨וֹת עֲתוּדִים הַזֶּ֔ה לַיּ֣וֹם לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹיְבֵיהֶֽם׃ paṯ·še·ḡen hak·kə·ṯāḇ dāṯ lə·hin·nā·ṯên bə·ḵāl mə·ḏî·nāh ū·mə·ḏî·nāh gā·lui lə·ḵāl hā·‘am·mîm hay·yə·hū·ḏī·yīm wə·lih·yō·wṯ ʿă·ṯū·ḏīm haz·zeh lay·yō·wm lə·hin·nā·qêm mê·’ō·yə·ḇê·hem — WLC · 13
14
The couriers rode out in haste on their royal horses, pressed on by the command of the king. And the edict was also issued in the citadel of Susa.
𐤄𐤓𐤑𐤉𐤌 𐤓𐤊𐤁𐤉 𐤉𐤑𐤀𐤅 𐤌𐤁𐤄𐤋𐤉𐤌 𐤄𐤀𐤇𐤔𐤕𐤓𐤍𐤉𐤌 𐤄𐤓𐤊𐤔 𐤅𐤃𐤇𐤅𐤐𐤉𐤌 𐤁𐤃𐤁𐤓 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤅𐤄𐤃𐤕 𐤍𐤕𐤍𐤄 𐤄𐤁𐤉𐤓𐤄𐤐 𐤁𐤔𐤅𐤔𐤍
הָרָצִ֞ים רֹכְבֵ֤י יָֽצְא֛וּ מְבֹהָלִ֥ים הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים הָרֶ֙כֶשׁ֙ וּדְחוּפִ֖ים בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה הַבִּירָֽה׃פ בְּשׁוּשַׁ֥ן hā·rā·ṣîm rō·ḵə·ḇê yā·ṣə·’ū mə·ḇō·hā·lîm hā·’ă·ḥaš·tə·rā·nîm hā·re·ḵeš ū·ḏə·ḥū·p̄îm biḏ·ḇar ham·me·leḵ wə·had·dāṯ nit·tə·nāh hab·bî·rāh bə·šū·šan — WLC · 14
15
Mordecai went out from the presence of the king in royal garments… of blue and white, with a large gold crown and a purple robe of fine linen. And the city of Susa shouted and rejoiced.
𐤅𐤌𐤓𐤃𐤊𐤉 𐤉𐤑𐤀 𐤌𐤋𐤐𐤍𐤉 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤁𐤋𐤁𐤅𐤔 𐤌𐤋𐤊𐤅𐤕 𐤕𐤊𐤋𐤕 𐤅𐤇𐤅𐤓 𐤂𐤃𐤅𐤋𐤄 𐤆𐤄𐤁 𐤅𐤏𐤈𐤓𐤕 𐤅𐤀𐤓𐤂𐤌𐤍 𐤅𐤕𐤊𐤓𐤉𐤊 𐤁𐤅𐤑 𐤅𐤄𐤏𐤉𐤓 𐤔𐤅𐤔𐤍 𐤑𐤄𐤋𐤄 𐤅𐤔𐤌𐤇𐤄
וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר גְּדוֹלָ֔ה זָהָב֙ וַעֲטֶ֤רֶת וְאַרְגָּמָ֑ן וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה׃ ū·mā·rə·do·ḵay yā·ṣā mil·lip̄·nê ham·me·leḵ bil·ḇūš mal·ḵūṯ tə·ḵê·leṯ wā·ḥūr gə·ḏō·w·lāh zā·hāḇ wa·‘ă·ṭe·reṯ wə·’ar·gā·mān wə·ṯaḵ·rîḵ būṣ wə·hā·‘îr šū·šān ṣā·hă·lāh wə·śā·mê·ḥāh — WLC · 15
16
For the Jews it was a time of light and gladness, of joy and honor.
𐤋𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤌 𐤄𐤉𐤕𐤄 𐤀𐤅𐤓𐤄 𐤅𐤔𐤌𐤇𐤄 𐤅𐤔𐤔𐤍 𐤅𐤉𐤒𐤓
לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר׃ lay·yə·hū·ḏîm hā·yə·ṯāh ’ō·w·rāh wə·śim·ḥāh wə·śā·śōn wî·qār — WLC · 16
17
In every province… and every city…, wherever the king’s edict and decree reached, there was joy and gladness among the Jews, with feasting and celebrating… And many of the people of the land themselves became Jews, because the fear of the Jews had fallen upon them.
𐤅𐤁𐤊𐤋 𐤌𐤃𐤉𐤍𐤄 𐤅𐤌𐤃𐤉𐤍𐤄 𐤅𐤁𐤊𐤋 𐤏𐤉𐤓 𐤅𐤏𐤉𐤓 𐤌𐤒𐤅𐤌 𐤀𐤔𐤓 𐤄𐤌𐤋𐤊 𐤃𐤁𐤓 𐤅𐤃𐤕𐤅 𐤌𐤂𐤉𐤏 𐤔𐤌𐤇𐤄 𐤅𐤔𐤔𐤅𐤍 𐤋𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤌 𐤌𐤔𐤕𐤄 𐤅𐤉𐤅𐤌 𐤈𐤅𐤁 𐤅𐤓𐤁𐤉𐤌 𐤌𐤏𐤌𐤉 𐤄𐤀𐤓𐤑 𐤌𐤕𐤉𐤄𐤃𐤉𐤌 𐤊𐤉 𐤐𐤇𐤃 𐤄𐤉𐤄𐤅𐤃𐤉𐤌 𐤍𐤐𐤋 𐤏𐤋𐤉𐤄𐤌
וּבְכָל־ מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכָל־ עִ֣יר וָעִ֗יר מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר הַמֶּ֤לֶךְ דְּבַר־ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ לַיְּהוּדִ֔ים מִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי־ פַּֽחַד־ הַיְּהוּדִ֖ים נָפַ֥ל עֲלֵיהֶֽם׃ ū·ḇə·ḵāl mə·ḏî·nāh ū·mə·ḏî·nāh ū·ḇə·ḵāl ‘îr wā·‘îr mə·qō·wm ’ă·šer ham·me·leḵ də·ḇar- wə·ḏā·ṯōw mag·gî·a‘ śim·ḥāh wə·śā·śō·wn lay·yə·hū·ḏîm miš·teh wə·yō·wm ṭō·wḇ wə·rab·bîm mê·‘am·mê hā·’ā·reṣ miṯ·ya·hă·ḏîm kî- pa·ḥaḏ- hay·yə·hū·ḏîm nā·p̄al ‘ă·lê·hem — WLC · 17